Archive for the ‘הורות’ Category

"סיכוי שווה"- שיתוף אנשים עם מוגבלות בעבודה!

דצמבר 21, 2014

אני רוצה לשתף אתכם בדבר חשוב מאוד שקורה בימים אלה. נפתח דף חדש שנקרא "סיכוי שווה". זוהי קהילה וירטואלית- פייסבוקית- בלי מנגנון ובלי כספים, שכל מטרתה לקדם שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה.
חשוב מאוד שתעשו לייק ותשתפו את הדף של "סיכוי שווה".

זה יסייע לנו לנצח במאבק שלנו לסיכוי שווה לאנשים עם מוגבלות להשתלב בעבודה ובחברה!

חברה בריאה היא חברה שמשלבת את השונה. שנותנת סיכוי שווה לאנשים עם מוגבלות.

בואו להיות חלק מזה.

הלינק לדף:

https://m.facebook.com/profile.php?id=810358109023164

 

קבלו ….על השיתוף!

מודעות פרסומת

לידה בייתית. למה לכל הרוחות?

אפריל 19, 2012

לפני יומיים דווח בחדשות על מקרה קשה של לידה בבית. האחות לא הייתה אחות מיילדת והלידה הסתיימה במצב קשה של האם ונזק מוחי לתינוק. כך שמעתי בחדשות ערוץ 2.

המקרה מחזיר אותי לעידן שבו אנו חיים. כל אחד רוצה לעצמו משהו ייחודי, אישי, שונה מהאחר (סולידריות היא מילה גסה). כל אחד לעצמו. כל אחד רוצה להפגין גישה מקורית או שונה ממה שמקובל עד כה.

ולענייננו, גם בתחום ההורות אני רואה הורים שרוצים "לעשות אחרת" : לא לחסן את ילדיהם, לא לעשות ברית מילה (מקרים קצת יותר קיצוניים), להיות חברים של הילדים, ללכת לחוגי יוגה לתינוקות כי זה חשוב לקשר תינוק-אמא (חחחחחח), בזמן הלידה בבית חולים לקחת מישהי בתפקיד "דולה" שמולה ומשלמים לה אלפי ש"ח  (לא עדיף לקחת חברה טובה לצידכן שיש לה ילדים וניסיון או את אמא שלכן, למה לשלם למישהי אחרת?  מה היא יותר טובה/"מוסמכת"/ ולפעמים מפריעה לצוות הרפואי!), ויש כאלו שרוצות ללדת בבית….

מצטערת חברים. אני הולכת בתלם בעניינים האלו. אני מחסנת את ילדיי, יולדת "לא עלינו" בבית חולים ולא חושבת שהחוג יוגה בייביז יתרום לקשר ביני לבין ילדיי …

גני עירייה – אין "אופק" לילדים

דצמבר 26, 2011

לאחרונה התרבו ההורים (בעיקר האמהות) שכותבות ברשת האלקטרונית על התוכנית החדשה "אופק" שהוכנסה לגני הילדים.

כולן בלי יוצא מן הכלל מספרות על סדר יום דומה לשלי, שעליו יש לנו השגות וביקורת.  

עיקרו: הרגלי תזונה לא טובים שפוגעים בילדים. זמנה המאוחר של ארוחת הצהריים (אחרי שתיים) המשפיע ללא ספק על תחושת הרעב שלהם/ מצב העירנות /הרוגע /רמת הקשב ועוד.

בשל השינוי בזמני גן העירייה – עד שתיים והצהרון שתיים-חמש חלו שינויים שפוגעים בילדים ולא מיטיבים עמם.  נכון, התווספה עוד חצי שעה לצהרון וזה עוזר להורים עובדים. זה היתרון היחידי.

בשל איחור בארוחת הצהריים יש שינויים בזמני ארוחת הבוקר וזה משתנה מגן לגן. יש כאלו שאוכלים בתשע ויש כאלו בעשר.  בגן של בני לפני היציאה לחצר הם מקבלים פרות שאנחנו שמים בבוקר בקערה.  לפעמים אני יודעת שהם מקבלים פתי-בר.

הבעיה: יש ילדים שאוכלים בבוקר לפני הגן ויש כאלו שלא.  יש ילדים שצריכים שיישבו איתם כשהם אוכלים ויש הורים שלפני העבודה אין להם זמן. יש ילדים שבבוקר אוכלים טוב ובארוחת "עשר" לא אוכלים טוב ועד שתיים רעבים. 

יש לציין שבצהרון של בני יש אוכל בשפע. הוא אוכל טוב את הצהריים (נאמר לי שאפילו טוב מאוד וזה מעיד על כך שהיה רעב). ובארבע סיבוב נוסף של אוכל פרי'/כריך.

כל זה לא מחפה על מה שקורה בבוקר. כשאני אוספת אותו בארבע הילד רעב ואני רודפת אחריו עם אוכל תוך כדי משחק עם חבריו.  הוא לא רוצה לפספס אף רגע של משחק וכשאני מכניסה לפיו כריך הוא פשוט נראה מורעב.

מאחר שהוא בן שלוש וחצי ולא ישן צהריים בגן, החיים אחה"צ "קצרים מאוד", שעה בגינה עם חברים ואח"כ מקלחת ואוכל – בקושי ולפעמים הארוחה מתפספסת בגלל עייפות.  שלא לדבר על זמן "הורות" /איכות.

התסכול גדול כיוון שתכלס אין לי מושג מה הוא אוכל בגן וכמה.  לפעמים קופסת האוכל חוזרת כמות שהיא….ומה אני יכולה לעשות….  נכון שהוא כבר "גדול" ויודע לאכול לבד…נכון…אבל בפועל אין מי שיפקח !   

מסמך מעניין שמצאתי ברשת הוא חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנוגע להיבט התזונתי של הילדים.  על פניו דף ההנחיות נראה "מבין עניין".    

ומה בפועל??   הרגלי תזונה לא טובים שמשפיעים על הילדים.   לדעתי צריך לפעול בעניין ארוחת הצהריים. זמנה המאוחר הוא שורש הבעיה.

טרנד אמהי: אני נשארת בבית עם הילד עד גיל מאה!

אוקטובר 31, 2011

לאחרונה אני מוצאת יותר ויותר כתבות על אמהות ומפי אמהות שמעבירות ביקורת על אמהות עובדות.  פשוטו כמשמעו. ביקורת על אמהות שיוצאות לעבודה כשהילדים בגיל הרך, בגיל מספר חודשים או שנים ו"מעיזות" לעבוד עד ארבע או חמש ו"שנהנות" לחזור כש"העבודה" עם הילדים אחרי הצהריים מאחוריהן.

הן כמובן משבחות את עצמן על כך שבחרו להישאר בבית ולהיות עם הילדים כיוון שזה נחוץ מאוד בעידן של היום וחלילה לא משאירות אותם בצהרון ובגיל קטן יותר נשארות איתם עד גיל שנה/שנתייים בבית. כל כולן עבור הילדים וצרכיהם.

בא לי להקיא.  כמה צביעות ויהירות. לא מוכנה לשתוק יותר.

כמובן שאני בהחלט חושבת שזה נכון להיות יותר עם התינוק בבית ונכון יותר להוציא את הילדים בצהריים הבייתה שיהיו בבית עם אמא וכמה שיותר…ושיאכלו אוכל ביתי עם ההורים ליד השולחן וכו' וכו'…

בשביל זה חבורת אמהות פלצניות וצבועות צריך כסף.  שמעתן?  כסף והרבה!   

אני אמא עובדת במשרה מלאה.  אני חייבת לעבוד ולא יכולה אחרת כדי שלילדים שלי יהיה אוכל בבית ויחיו ברמה מסויימת.  אני לא ממשפחת רוטשילד.  והילדים שלי כן אוכלים אוכל ביתי, כי אני מבשלת בערב אחרי שהם נרדמים. ואני עושה את כל מה שיש בכוחי להיות איתם כל דקה ושנייה וזה אומר שלחופשה רק עם הבעל אני לא יוצאת!

כל מי שנשארת בבית עם הילד אפילו עד גיל שנה – יש לה כסף. 

מבחינת העבודה שלי יכולתי לקחת שנה. כלכלית לא יכולתי.   בשבעת החודשים שנשארתי בבית – הזדקקנו לכסף שהיה בצד, בחיסכון.  שאף אחת לא תספר סיפורי סבתא.  אני יודעת היטב כמה עולה להחזיק בית עם משכנתא, מכוניות כי צריך, ילד בגן עירייה או פרטי וכסף לשוטף. 

מה לעשות כדי להיות בבית כמה שנים עם הילדים?  למכור אוטו? למכור בית 4 חדרים בת"א ולקנות 2 חדרים בלוד, לקבץ נדבות….אבל להגיד בשחצנות שנשארתי עם הילדים בבית !  אההה רגע… ואולי להתפטר גם מהעבודה הקבועה והנהדרת שלי כדי לבלות "שנים" עם הילדים בבית?!

אמהות צבועות בעלות ממון ופינוקים.  לכמוכן, למרות שאתן בבית עם הילדים,  לא ייצאו ילדים מחונכים וטובים.

ילדים מקסימים, מחונכים, טובי לב, חכמים, שילמדו להעריך עבודה קשה ויידעו בעצמם להיות כאלו, שיעריכו את הוריהם על מה שנתנו להם – יהיו רק לי.

את יודעת שאת אמא כש… – מדור חדש!

אוקטובר 27, 2011

*    כשאת בפניקה כשאין לך מגבונים לחים בהישג יד

*    כשאת שותה קפה קר ומתעצבנת מזה

*    כשאת מזנקת לילד באמצע הלילה מהר יותר מבן ג'ונסון ונראה מי יוכל להשיג אותך!

*   כשאת לא מפסיקה לצלם את הילדים במצלמה דיגיטלית או בפלפון ומעלה בפייסבוק (וכמובן שהחברים עושים "לייק" וחסר להם שלא)

*   כשהבגדים שלך כבר לא נשארים נקיים כמו פעם

*   כשכל צלצול מהגן מלחיץ אותך..

*   כשאת נהיית חולה בעצמך כל שני וחמישי

*   כששוקולד למריחה חייב להיות בבית

*   כשהילד נגמל מחיתול אבל עדיין רוצה קקי באמצע הרחוב ואת במצוקה ולחץ היסטרי

*   כשהמילה "היגיינה" נשמעת מוכרת לך ואת לא יודעת מאיפה

*   כשצועקים לך "תביאי כסף"

*   כשמישהו קטן ממך בועט בך ולך בא להכניס לו כאפה אך מתאפקת כי אסור כמובן

*   שהמילים שאת שומעת כל היום הן: את איכסה, את קקי, את פיפי, "חנה-בננה בתחת של אילנה" וכו'…

*כשכל החיפושים שלך בעבודה במחשב הם בגוגל ומסתכמים בתופעות לוואי של חיסונים, בעיות גמילה, בעיות הנקה, בעיות כשאח חדש נולד ועל זוגיות אחרי הולדת ילדים שנגמרת…

*   כשאת שוכחת לקחת מוצץ לילד הגדול ומגלה מהי מלחמת העולם הראשונה ואם שכחת גם את החיתול האהוב מגיעה מלחמת העולם השנייה ולך נשאר לבחון את תוצאותיה

*כשפתאום הייצור הקטן משתטח בקניון ואת שואלת בקול רם "של מי הילד?"

*כשחשבת ש :5:45 בבוקר זו שעה טובה לעצמך לקום להסתדר לעבודה ומתברר לך שלא, כי מישהו מודיע "אמא התעוררתי תביאי חלב"

*כשסוף סוף הבנת איך לגרש מפלצות מהבית

*כשחשבת שהמיטה שלך רשומה על שמך בטאבו ומתברר לך לפנות בוקר שיש פולשים

*כשלא הבנת עד היום כמה כייף להיות בעבודה ושאת בכלל לא מעוניינת שיהיו חגים, חופש גדול וסופי שבוע…

*כשלבת שלך קוראים עלמה ואת שרה לה "דורה ,דורה דורה נהדרת…" ולבן שלך קוראים יהונתן אבל הוא דורש שתקראי לו דייגו אחרת הוא לא מדבר איתך

*כשאת אף פעם לא מגיעה למכסת השעות המלאה שלך בעבודה ולא בגללך – כי את כמובן עובדת מושלמת וטוב שיש את מי להאשים בזה…

מרכזיי יוגה פרטיים לתינוקות מביאים לאסונות….תפסיקו!

אוקטובר 1, 2011

היום במגזין בערוץ 10 שוב עסקה אושרת קוטלר ועימה ניב גלבוע במרכזיי היוגה הפרטיים – שמיועדים לתינוקות. שמעתי את סוף הכתבה על טלטולים קשים ושבירת ידיים וכו'…

לפני מספר חודשים כתבתי לראשונה את הפוסט "בייבי יוגה-שמייבי יוגה" בנושא הזה וגם אז אושרת קוטלר עסקה בזה וכל הכבוד לה.

חברות יקרות….התינוק לא זקוק לחוג יוגה ולא לחוג אחר בכלל בגיל הזה.

משעמם לכן, רוצות להכיר אמהות כמוכן – לכו לגינה השכונתית, תיפגשו אמהות בטיפת חלב.   רוצות יוגה בשבילכן – בבקשה.

התינוק לא זקוק לזה, הבנתן?! 

אם תבינו אולי לא תגרמו לתינוק שלכן במו טיפשותכן נזקים גופניים.

מחאת העגלות – בהצלחה!

יולי 28, 2011

מחאה מהמוצדקות ביותר!

המחאה תתקיים היום, יום חמישי, בכמה ערים שונות בשעה 17:30. הבנתי שבת"א היא תתקיים בשדרות בן ציון.  ההורים יצעדו עם עגלותיהם כשהן מעוטרות בבלון צהוב.

לצערי עלמה עם וירוס ולא אוכל להשתתף בעצמי וזה אוכל אותי. אבל המחאה הזו מסכמת כל כך הרבה פוסטים שלי בנושא גנים פרטיים, חוסר פיקוח על מסגרות לגילאים 0-3.

קיבינימט, ח"כ אורלב!    בתור יו"ר הועדה לזכויות הילד זה הזמן שלך כאן להרים את הנושא ולהעלות במיידי את הצעת החוק לפיקוח על המעונות לגיל הרך לקריאה שנייה ושלישית כבר היום או בתחילת שבוע הבא.   גם פוליטית תרוויח מזה וכולם ירוויחו.

צא לדרך וקבל את ברכת כל ההורים!

עגלה לבובה-מיקה

ספרות בנושא הורות, יחסי הורים-ילדים וגבולות

יולי 9, 2011

אומרים שהילדים "עושים" להורים בית הספר של החיים. מה שנכון – נכון!

בבית הספר בילדותינו לפחות יש דמות מכוונת, המורה.

כשאנחנו נהפכים להורים אין לנו מי שידריך ויילמד.      ההורים כמובן, חברות, חברים  – כולם עוזרים ומלמדים מניסיונם, אבל ממש מורה דרך אין.

בנוסף לעצות של המשפחה והחברים מסביב, תמיד בסוף אני מגיעה לספרים. אוהבת לקרוא בשקט עם עצמי ואז לעשות סינתיזה של כל המידע שאספתי.

ליקטתי כאן עבורכן ספרים בנושא הורות, גבולות לילדים, חינוך, יחסי הורים-ילדים ועוד:

ילדים זה שמחה: המדריך להורות מוצלחת לגיל הרך/אלי שגיא/2010

אהבה וגבולות בחינוך הילד: ספר הדרכה להורים/דוד הבר/2001

שיקום הסמכות ההורית/חיים עומר/2000

אינטליגנציה רגשית להורים: איך לגדל ילד בעל משמעת עצמית, אחריות וכישורים חברתיים/מוריס ג' אליאס, סטיבן א. טוביאס, בריאן פרידלנדר/1999

תינוקות ופעוטות: מי מחנך אותם/גדעון לוין/1996

הורה מתקבל על הדעת: ספר על גידול ילדים/ברונו בטלהיים/1993

לחנך בלי מכות ובלי צעקות/גרי וויקוף וברברה יונל/1994

דיאלוג עם ילדים : כיצד להקשיב לילדים, כיצד לענות להם – מדריך להורות אופטימית יותר / עדנה כצנלסון /2005

הורים וילדים ומה שביניהם : פסיכולוגיה של הורים וילדים / עדנה כצנלסון /2005

קריקטורות נהדרות ומצחיקות מאתר שורש

בנק דם טבורי פרטי- שלא יפחידו אתכם, חבל על הכסף.

יוני 21, 2011

קראתי אתמול כתבה בנושא בנקי דם טבורי פרטים באתר של יואב יצחק ולא האמנתי..ואולי כן האמנתי שתחושות הבטן שלי (שהיו מבוססות על קריאה מרובה בנושא גם מבלי להיות רופאה, וכן על חוזה שקיבלתי מאחת החברות הפרטיות לפני הלידות שלי) – היו נכונות.

אני לא הסכמתי לתת כספי לבנק טבורי פרטי אחרי קריאת החוזה שהם שלחו לי בדואר. היו שם סעיפים שבעצם אמרו..שזה לא בטוח שהדם יכול לשמש בעתיד את הילד או בני משפחתו. 

ביקשתי לדעת על מקרים אמיתיים שקרו, שחיים ניצלו, ע"י אותו בנק טבורי פרטי שרצה שאשלם לו, מבלי לציין שמות אנשים, אמרו לי "חסוי".

אז בשביל מה לשלם לחברות הללו?  בגלל ההפחדות על בריאותינו ובריאות ילדינו. נמאס מהפחדות!

גם אם לא נשמור את הדם הזה, נוכל לתרום דם לילדינו והם אחד לשני במקרה הצורך.   ושלא נצטרך!

עוד לא הוכח מחקרית התרומה של הדם הזה לאחר הרבה מאוד שנים.   קראתי כל כך הרבה בנושא התרומה הרפואית של הדם הטבורי, ומרוב הסברים רפואיים לא הבנתי את תרומתו..

תחשבו לפני שאתם חושבים שבזה אתם "מגנים" על ילדיכם.

אבחונים של ילדים – חשוב לקרוא

מאי 5, 2011

קראתי היום באתר "אמהות אובדות" את הפוסט של שני הורביץ בעניין עודף אבחונים שנעשים לילדים. ממליצה לכם לקרוא ולהפנים.  מסכימה עם כל מילה שלה, כל ילד היום מקבל "תג" מה הוא וכך אנו רוצים לגדל ילדים עם ביטחון עצמי והערכה עצמית גבוהה?

הדרכה הורית ללא תשלום – ויצו

מרץ 30, 2011

לא פעם כשאני נתקלת במצב מסוים עם הבן שלי וזה מסתיים ב"מלחמה", מצבים שבהם אני לא בטוחה בעצמי ולא יודעת מה נכון/כדאי לעשות – אני משוחחת עם חברותיי.  סיעור המוחין בינינו פורה ועוזר מאוד.

ובכל זאת, לפני שבוע הרגשתי שאני זקוקה ליותר מזה, להדרכה הורית מקצועית.  חשבתי לעצמי האם יש עזרה כזו רק במישור הפרטי?   ועל זה "לא בא לי" (כמו שאומר הבן שלי).

התייעצתי עם טיפת חלב, ובאמת שם נתנו לי מגנט של ויצו ועליו כתוב:

ויצו :  "קו ייעוץ להורים וילדים בגיל הרך"  *6968      והחשוב מכל – ללא תשלום.

אני מזמינה את כולכן להתקשר במידה ואתן חשות במבוי סתום עם הילדים. יש שם צוות נהדר שעובד כל יום ראשון-חמישי בין השעות 10:00-13:00 ובערב 20:00-22:30.

בהזדמנות זו אני מודה לעידית מאיר על התשובות המקצועיות  והסבלנות המיוחדת שהייתה לה.

בייבי יוגה, שמייבי יוגה – חוגים לאמהות שנהנות ולא לפעוטות

מרץ 10, 2011

כבר מזמן רציתי לכתוב בנושא הזה של "החוגים" לפעוטות". הדעה האישית שלי אומרת שליטוף של אמא וזמן של אמא עם תינוקה בבית והשקעה של האמא בתינוק – מספיקים.  התינוק לא "חייב" בגיל הזה שום דבר מלבד חום, אהבה, וכמובן הבנה לתקופת ההתפתחות שלו וסיפוק צרכיו באותו שלב התפתחותי.

מאז היותי אמא, כמעט שלוש שנים, אני עדה לטרנדים של אמהות. אמהות כמו עדר:  ללכת לחוג הזה, הטרנד לקחת יועצת הנקה, טרנד "יש לי דולה משלי", מסאג' לתינוק וכו'.   זה יופי לאמהות שרוצות לצאת מהבית ולפגוש ולהכיר אמהות כמותן. זה ממש בסדר. אולם לשמוע אמא שאומרת שהחוג עושה טוב לילד….ושהחוג מלמד אותה איך לנגוע בילד באופן מדעי (חחח…שתבוא אותה אמא ללמוד אצלי בחינם מה זו אהבה ומה זה חום ומה זה לנשק את הילדים כל היום!).

פשוט טרנדים שעולים המון כסף ועושים עבודה איומה ונוראה על הורים שמוחם לא בראשם ושאין שפיות בקרבם.

היום התפרסו מאמרים בעקבות התוכנית של אשרת קוטלר על טלטול ילדים באופן מסוכן בחוגים אלו. לא מפליא אותי. אין ספק שיש חובבנות בתחום הזה וזה לא מצחיק בכלל.

אמהות, בבקשה לחשוב קצת ולבד.  באופן הגיוני ולא ללכת אחרי הזרם.  הרוב לא תמיד צודק.

אחר הצהריים עם הילדים

פברואר 16, 2011

יהונתן בגינה

שוב אני נדרשת לסוגייה מה כדאי, נכון, טוב, מומלץ או שלא..לעשות עם הילדים אחר הצהריים. כתבתי כבר בנושא הזה לפני מספר חודשיים כי זה בהחלט מעסיק אותי. בכל הזדמנות אני שואלת את חברותיי שהן אמהות לילדים בגילאים שונים מה הן עושות איתם אחה"צ, כמה שעות בחוץ, ישר מהגן לחוץ או ישר הבייתה.

בפוסט שכתבתי סיפרתי על עצמי שאני לא מאלה שרק מחפשות לצאת החוצה כל יום ולהרבה שעות ושחשוב גם להיות בבית, בשקט, לדעת לגרום לילדים להעסיק את עצמם.

והנה לפני מספר שבועות, בתאריך 6.12.2010  פורסמה כתבה בעיתון לאישה "אתמול בחמש אחר הצהריים" שעוסקת בנושא ומומחים עונים: שאלות ותשובות.  מיותר לציין שאהבתי את מה שקראתי ולמה שחשבתי גם ניתנו הסברים שאהבתי ולדעתי כמובן נכונים.

לגבי הזמן שילד צריך לשחק עם חברו אחה"צ (בבית או בחוץ) נאמר שם שבארץ הזמן ארוך למדי ושאחרי יום בגן או אפילו בבית הספר לא צריך "לתקוע" חברים לשלוש -ארבע שעות נוספות. בגילאים 3-4 שעה של מפגש חברתי מספיקה בהחלט.   משך הזמן גם קובע את איכות המפגש.  ככל שהזמן ארוך מדי הסיכוי למריבות בין הילדים גדול יותר וכמובן שיכול לנבוע מעייפות ומיצוי.

מפגשים בבית של הילד או חברו חשובים מאוד ללמידת כישורים חברתיים. בבית שלו הילד צריך ללמוד לתת משלו, מה שלא קורה כשהוא מתארח ולכן ההתנסות חשובה בשני המקרים.

לכל מי שרוצה לקרוא עוד בנושא, הכתבה מעניינת ונותנת הרבה הסברים והכוונה.

לידיעת ההורים: אגף מעונות יום בתמ"ת

ינואר 4, 2011

אני מצרפת לכם את הקישור לאגף מעונות היום בתמ"ת (משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה).  אני עושה זאת כיוון  שלא תמיד אנו יודעים למצוא את המידע הדרוש לנו, את זכויותינו, חובותינו.  באתר תוכלו למצוא "אוגדן נהלים להפעלת משפחתונים" (בלשוניות מצד שמאל באתר).  לפעמים אתם מכירים משפחתונים ולא מרוצים או מרוצים מאוד..ונתקלים בהחלטות של מנהלת המשפחתון וחושבים שהיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה בכל הנוגע לכמות הילדים שאצלה, האוכל המוגש, הסביבה הפיזית של הילדים וכן לגבי חופשים ושעות פעילות.  אז זהו, שהיא לא יכולה להמציא חוקים משל עצמה. יותר מזה, גם משפחתונים שללא פיקוח, גנים פרטיים שלא בפיקוח – אף הם אינם יכולים להמציא נהלים משלהם.  אם אתם מרגישים שמשהו לא מוצא חן בעיניכם, מריח לא טוב, תוכלו לפנות למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.  הוא זה שאחראי כרגע בנושא הזה.  פעם זה היה משרד אחר.

לפני שאתם שולחים את ילדיכם, תעשו שיעורי בית.  מניסיון.

הספר "דיאלוג עם ילדים" מאת ד"ר עדנה כצנלסון

אוקטובר 19, 2010

את הספר רכשתי לאחר שעיינתי היטב בתוכן העניינים  (כיאה למיידענית/ספרנית…) והוא נראה לי מקיף מגוון רחב של נושאים מגיל אפס ועד לגיל ההתבגרות.  על מומחיות המחברת בתחום (פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית), ד"ר עדנה כצנלסון, שמעתי וגם יצא לי לראות אותה אצלי בספרייה באוניברסיטה כמה פעמים.  זה לא ספר בורקס או חובבני. זהו ספר רציני, מחקרי, מקיף.

לפני שהחלטתי להמליץ לכם בחום על הספר, קראתי ברשת כל מיני התיחסויות לגביו. אני רוצה להתייחס לביקורת שקראתי ב- YNET על הספר מאת עדי אהרוני. הוא בהחלט משבח את הספר ואת המחברת שמנתחת כמעט כל סיטואציה אפשרית בחיי ילדים והוריהם מהגיל הרך ועד ההתבגרות אבל הוא טוען שהיא מתיימרת לתת "פתרונות" ..בדמות הדיאלוג". דעתו היא שהמחברת מנסה להפוך אותנו למושלמים אם רק נדע לשוחח נכון…

מקריאה של הספר, לא את כולו כמובן, רק בחלקו ורק חלקים מסוימיים שרלוונטים לגיל הרך של בני ולנושאים שעיניינו אותי,  לא חשתי שד"ר עדנה כצנלסון מנסה ליצור הורה מושלם והטוב ביותר עלי אדמות.   היא בהחלט מנסה, כפסיכולוגית, מעבר לדיאלוג טוב, שנבין את עמדתו של הילד.  שיהיה בידינו המידע כיצד הילד תופס את המצב ולא איך אנחנו תופסים אותו.  אם יש דבר שבו לא עושים תואר זה בהורות ויש הרבה מה ללמוד.   אפילו אני שכל חיי עזרתי לחברותיי (שהתחתנו בגיל צעיר) עם ילדיהם והייתי מצויינת איתם בגלל האהבה העצומה שלי לגיל הרך – חשבתי שאני יודעת הכל.  אני לא.   אנחנו כמבוגרים מנתחים את הסיטואציות מנקודת מבטינו ומבלי להבין הרבה איך הקטנים חושבים באמת.  והספר הזה ושכמותו מאירים לי בכל פעם מחדש זוית נוספת של הבנה, תובנה וחוכמה.

נוסף על כך, בצידו האחורי של הספר כתוב שהספר …מציע אפשרויות מגוונות לפירוש הקשר (עם הילד)…להבנתו ולתגובה אליו.   לא מצויינת המילה פיתרון.

אין כוונת המחברת שנלמד את הספר בע"פ ונגיב לפי הוראות התפעול שלה, אלא באמת לכוון את הקשב של המבוגרים לצרכים של הילד.

אני זוכרת מלימודיי באוניברסיטה בקורסים העוסקים בספרות ילדים, המרצה תמיד הדגישה שספרים טובים באמת-  לא נותנים "פיתרון".  אלא קודם כל הבנה לילד ולסיטואציה הספציפית  ודרכים שונות להתמודדות.  כמו שיש ילדים שונים.

לפניכם חלק מראשי הפרקים בספר: יחסי אחים, טראומה, גירושים, הקשר עם סבא וסבתא, תאומים, זמנים מודרניים, גבולות, פרידות, פחדים, השכבה ושינה, חינוך לניקיון ועוד הרבה נושאים שידברו על ליבכם.

קריאה טובה שתהיה לכם והרבה סבלנות והבנה.


%d בלוגרים אהבו את זה: