Archive for פברואר, 2011

אחר הצהריים עם הילדים

פברואר 16, 2011

יהונתן בגינה

שוב אני נדרשת לסוגייה מה כדאי, נכון, טוב, מומלץ או שלא..לעשות עם הילדים אחר הצהריים. כתבתי כבר בנושא הזה לפני מספר חודשיים כי זה בהחלט מעסיק אותי. בכל הזדמנות אני שואלת את חברותיי שהן אמהות לילדים בגילאים שונים מה הן עושות איתם אחה"צ, כמה שעות בחוץ, ישר מהגן לחוץ או ישר הבייתה.

בפוסט שכתבתי סיפרתי על עצמי שאני לא מאלה שרק מחפשות לצאת החוצה כל יום ולהרבה שעות ושחשוב גם להיות בבית, בשקט, לדעת לגרום לילדים להעסיק את עצמם.

והנה לפני מספר שבועות, בתאריך 6.12.2010  פורסמה כתבה בעיתון לאישה "אתמול בחמש אחר הצהריים" שעוסקת בנושא ומומחים עונים: שאלות ותשובות.  מיותר לציין שאהבתי את מה שקראתי ולמה שחשבתי גם ניתנו הסברים שאהבתי ולדעתי כמובן נכונים.

לגבי הזמן שילד צריך לשחק עם חברו אחה"צ (בבית או בחוץ) נאמר שם שבארץ הזמן ארוך למדי ושאחרי יום בגן או אפילו בבית הספר לא צריך "לתקוע" חברים לשלוש -ארבע שעות נוספות. בגילאים 3-4 שעה של מפגש חברתי מספיקה בהחלט.   משך הזמן גם קובע את איכות המפגש.  ככל שהזמן ארוך מדי הסיכוי למריבות בין הילדים גדול יותר וכמובן שיכול לנבוע מעייפות ומיצוי.

מפגשים בבית של הילד או חברו חשובים מאוד ללמידת כישורים חברתיים. בבית שלו הילד צריך ללמוד לתת משלו, מה שלא קורה כשהוא מתארח ולכן ההתנסות חשובה בשני המקרים.

לכל מי שרוצה לקרוא עוד בנושא, הכתבה מעניינת ונותנת הרבה הסברים והכוונה.

מודעות פרסומת

בילי דובב – העצמה אישית, יועצת ארגונית ומדריכת קבוצות

פברואר 3, 2011

כמו כל אחד ואחת שעובדים במקום מסודר עם קביעות, גם אני נדרשתי לגמול השתלמות. את בילי דובב המדהימה הכרתי בקורס שהעבירה במקום עבודתי "אסרטיביות – אסטרטגיה להצלחה אישית". מבין כל השמות המפוצצים של קורסים וסדנאות שיש היום בשוק בתחום של "הגשמה עצמית" חייבים לברור ולקחת את הטוב ביותר. יש הרבה חאפרים.

בילי דובב בעיני אוצר בלום בתחום הזה.

אשה מקשיבה שעברה הרבה בחיים. בניסיון חיים עשיר אין לזלזל. טוב ליבה ויושרה, נעימותה ועוד הרבה מחמאות שיכולתי לכתוב כאן עליה – כל אלה יכולים להניע אדם לשינוי. היא מבהירה בצורה נעימה ומשכנעת ומדויקת מה היינו רוצים לעצמנו ולמה שלא נאמין שנוכל להשיג זאת.

אני ממליצה בחום ללכת ולשמוע אותה (כאן הפרטים).  היא עובדת עם ארגונים גדולים ומובילים וזוכה להערכה רבה.

יש לה גם אתר ברשת ובו מאמרים שאתם יכולים לקרוא.

אם תלכו, תמסרו ד"ש חם ואוהב ממני

מיכל

הולדת אח/אחות – ספרים מומלצים ושלא…

פברואר 1, 2011

הפעם אני מביאה בפניכם רשימת ספרים בנושא "בוער" במשפחתנו. אחות נולדה ליהונתן לפני שלושה חודשים, עלמה שמה. אנחנו בעיצומו של משבר גדול עבור יהונתן שהיה לבד, כל עולמנו ועולמם של הסבים והסבתות ופתאום כבר לא.

אני בעצם מתחילה את דרכי הארוכה שתמשך לאורך כל החיים…בהבנת מקומי כהורה בבניית הקשר בין יהונתן לעלמה. קשר מורכב עם הרבה קנאה וניסיון למשוך תשומת לב, כל אחד לכיוונו, ותפקידנו הקשה בבניית יחסים טובים, גישור, פישור ותיווך הולם.

הספרים בנושא הולדת אח או אחות לא תמיד מתאימים לילדים בני שנתיים, שנתיים וקצת. הם מבינים את המשמעויות רק לאחר הלידה והשהות של אמא בבית חולים ואח"כ החזרה הבייתה. ויש ספרים שהתיאורים בהם בנוגע לתקופת ההריון קצת מוגזמים עבור הילדים. 

"בבטן של אמא"/תומס סונסון       נסח עברי: יהודה אטלס

סיפור מתורגם ע"י יהודה אטלס. לסופר יש את הספר הזה בנושא וכן את הספר הבא "אחות חדשה בבית". הסיפור נחמד, מחורז לכל אורכו. הנושא הוא ההריון של אמא ותופעות ההריון המתלוות לו שמובאות בספר באופן מצחיק, הומוריסטי. לפעמים נדמה שיש משפטים סתמיים רק כדי שייצא חרוז. יש תמונות נפתחות עם תמונה נוספת מתחת בעלת משמעות נוספת. התמונות מבטאות היטב את הטקסט ההומוריסטי.

"אחות חדשה בבית"/תומס סונסון     נסח עברי: יהודה אטלס

גם בספר הזה של הסופר יש תמונות נפתחות לתמונות אחרות שמעבירות מסר אחר, הומוריסטי. הספר ארוך יחסית ומחורז לכל אורכו. העלילה רגילה, פשוטה, על אבא אמא וילד והתינוקת שנולדה. הספר לא מתקבע רק על ימיה הראשונים של התינוקת בבית אלא ממשיך עד שהיא כבר משחקת עם אחיה הגדול.

"אח חדש לגמרי"/דוד גרוסמן   איירה: אורה אייל

סיפור מקסים שמסופר באמבטיה, כאשר אבא רוחץ את בנו ומשוחח איתו על הבטן השמנה של אמא. דיאלוג נהדר, שובבי, קליל, מובן, מחוייך על מה הילד רוצה שייצא לאמא מהבטן: אח כדורגל, אח שוקולד, אח אריה או אח ארנב… ולמה לא כדאי לילד שיהיה לו אח מסוג זה…סיפור יפייפה, זורם וקל להבנה.

"יסמין רוצה להיות תינוקת"/חנה גרשוני   איורים: תרצה ולד

סיפור נחמד על יסמין, בת 4.5 שנולדה לה אחות תינוקת והיא רוצה גם כן לחזור להיות תינוקת כמוה. אחרי שעה שלמה שאמא התייחסה ליסמין כאל תינוקת, יסמין מתחילה לחשוב מחדש אם זה כדאי בעצם…

סיפור המתאים בעיקר לילדים/ילדות שנולדו להם אחים קטנים והם מתעקשים בצורה מוגזמת לחזור להיות תינוקות.

"דפי והתינוקת"/רוזמרי וולס וסוזן ג'פרס (מתורגם)

הכלב מקדף, "דפי", חי עם אבא ואמא (בני אדם כמובן…) ואהב לעשות איתם כל מיני דברים. עד שיום אחד נולדה לו אחות, תינוקת אמיתית ל"הוריו". בספר מתוארים רגשותיו של הכלב, עצבותו בשל הדברים שהיה רגיל אליהם ועכשיו כבר לא מתקיימים. אולם אחרי שההורים התרגלו למצב הם החלו לחזור לפעילויות עם הכלב וביחד הם משפחה אחת מאושרת…

ספר שכתוב בקצרה, מובן, מסביר בצורה טובה את רגשותיו של אח שנולדה לו אחות.  חשוב מזה המסר לילד שאחרי שמתרגלים למצב שיש אחות בבית, אפשר להנות ולחזור לדברים שהיו קודם אבל בצורה אחרת.

"ספר הפילפילים"/אלונה פרנקל

אלונה פרנקל גם כתבה את הספר וגם ציירה את הציורים היפייפיים בו. לגבי הסיפור, מתחיל טוב, משפטים קצרים, מובנים ומתאים לילדים בגיל הרך. אחר כך משום מה המשפטים מתארכים, הרבה מלל ויהונתן שלי איבד ריכוז והבנה. לא ברור לאיזה גיל הספר בדיוק.  ההתחלה לגיל אחד וההמשך לגיל אחר…. דבר נוסף שפחות אהבתי, אחרי הולדת התינוקת האחות, יש העמקה בתיאור דכאוני של הילד פילפילון.  דגש על המסכנות שלו. מיותר.  אפשר לספר על העצב, אבל התיאורים מכניסים לראש של הילד דברים שאולי לא חשב עליהם בכלל. בסוף אמא פילפילה פותחת בשיחה המסבירה את המצב לילד פילפילון והספר מסתיים באופטימיות.

"עוד מעט יהיה לי אח או אחות…" /תמר אדר וחוה בהרב

הסיפור על ילדה בת 4.5. שעומד להיולד לה אח או אחות (אח). הסיפור מביא לידי ביטוי את התחושות שלה לפני הלידה ובעת השהות של אמא בבית-החולים.  ספר עם הרבה מלל יחסית. מתאים לדעתי לגילאי שלוש/ארבע ומעלה.

"אחותי הקטנה רק בוכה וישנה"/סמדר שיר

הסיפור מתחיל במונולוג של ילד די גדול (לפי יכולת הביטוי שלו). הוא מספר על אחותו שנולדה ועל הציפיות שהיו לו ממנה ואכזבתו. אחר-כך יש דיאלוג בינו לבין אמא שלו על התינוקת שכל היום בוכה ואוכלת ודורש שהיא תחזור לבית-החולים. הדיאלוג מבטא את התחושות שלו בשל המצב החדש שנוצר.  בסוף הוא מבקש מאימו לא להחזיר את התינוקת לבית-החולים.

"לפעמים אני מקנאה באחותי"/שולמית שמידט/שקד – הוצאה לאור/1998

לא מומלץ

"אמא בהריון"/נורית כהן   

הסיפור הוא על גילוי הריונה של אמא ע"י שלוש בנותה ותגובותיהן להריון. טסקט סתמי, חוסר אמינות בתמונות לגבי זהות הילדה הגדולה/הקטנה. וכמו כן התיאורים של בדיקות האולטראסאונד..ממש לא הכרחים.   ספר לא משהו.

 


%d בלוגרים אהבו את זה: