רגע לפני הלידה השנייה: הרהורים

שלושה ימים לפני מועד הלידה ואני מתרגשת ולחוצה, דואגת ליהונתן ולעצמי ולכל העולם ושיהיה רק טוב…

לידה ראשונה הייתה בניתוח קיסרי, לא חשבתי על איך יהיו הצירים ועל קבלת אפידורל.  ידעתי מה יהיה בניתוח ולמרות החששות עברתי אותו ברוגע.  ההחלמה הייתה קשה וארכה זמן.  אז היה רק יהונתן ועכשיו זאת "היא" ויש ילד בן שנתים וחצי שובבון שצריך לדאוג לו. כנראה שהלידה תהיה רגילה ואני מקוה שאיתה גם החלמה מהירה.   אני חייבת להיות פיזית במצב טוב כדי להתרוצץ אחרי יהונתן.

כל רגע שעובר ויש תזוזה בגוף אני תוהה מה זה. אין לי מושג איך צירים מגיעים, כאבי צירים, זירוז, טחורים (סליחה),  המתנה ללידה עם שעות של צירים וכאבים.  יש בי חשש אבל אני מודה גם התרגשות גדולה. בא לי שיכאב. בסדר, בסדר….קצת יכאב ואח"כ מיד אבקש אפידורל.  רוב הסיכוי שזו לידה שנייה ואחרונה (בגלל גיל וכוח ועניינים כלכליים) אז בא לי לחוות את הכאבים בחלקם ולא להתמקד בזה שזה "כואב", כי אם כל הכבוד בנות, הכאבים עוברים ובסוף יש את האושר הכי גדול.  צריך לא לשכוח את זה!

אני מקוה שאלו לא רק מילים ושבאמת אמצא את הכוחות הנפשיים הדרושים לעמוד בלידה רגילה (לא טבעית).

לא תצטרכו להמתין הרבה, רק עוד כמה ימים ואחזור בכוחות מחודשים ודיווחים מהשטח.

מיכל

39+4

טיפולי שיניים חינם מגיל הינקות-אפילו עד גיל 18?

אני ממשיכה לעדכן אתכם בנושא החוק החדש בנוגע לטיפולי השיניים בילדים הניתנים חינם.  והחדשה של היום אומרת שביטוח השיניים לילדים שניתן בחינם וכוון בהתחלה לילדים עד גיל 8, אח"כ עד גיל 14 –  התרחב ויהיה עד גיל 18. 

לפניכם הכתבה מאתר מחלקה ראשונה.

הספר "דיאלוג עם ילדים" מאת ד"ר עדנה כצנלסון

את הספר רכשתי לאחר שעיינתי היטב בתוכן העניינים  (כיאה למיידענית/ספרנית…) והוא נראה לי מקיף מגוון רחב של נושאים מגיל אפס ועד לגיל ההתבגרות.  על מומחיות המחברת בתחום (פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית), ד"ר עדנה כצנלסון, שמעתי וגם יצא לי לראות אותה אצלי בספרייה באוניברסיטה כמה פעמים.  זה לא ספר בורקס או חובבני. זהו ספר רציני, מחקרי, מקיף.

לפני שהחלטתי להמליץ לכם בחום על הספר, קראתי ברשת כל מיני התיחסויות לגביו. אני רוצה להתייחס לביקורת שקראתי ב- YNET על הספר מאת עדי אהרוני. הוא בהחלט משבח את הספר ואת המחברת שמנתחת כמעט כל סיטואציה אפשרית בחיי ילדים והוריהם מהגיל הרך ועד ההתבגרות אבל הוא טוען שהיא מתיימרת לתת "פתרונות" ..בדמות הדיאלוג". דעתו היא שהמחברת מנסה להפוך אותנו למושלמים אם רק נדע לשוחח נכון…

מקריאה של הספר, לא את כולו כמובן, רק בחלקו ורק חלקים מסוימיים שרלוונטים לגיל הרך של בני ולנושאים שעיניינו אותי,  לא חשתי שד"ר עדנה כצנלסון מנסה ליצור הורה מושלם והטוב ביותר עלי אדמות.   היא בהחלט מנסה, כפסיכולוגית, מעבר לדיאלוג טוב, שנבין את עמדתו של הילד.  שיהיה בידינו המידע כיצד הילד תופס את המצב ולא איך אנחנו תופסים אותו.  אם יש דבר שבו לא עושים תואר זה בהורות ויש הרבה מה ללמוד.   אפילו אני שכל חיי עזרתי לחברותיי (שהתחתנו בגיל צעיר) עם ילדיהם והייתי מצויינת איתם בגלל האהבה העצומה שלי לגיל הרך – חשבתי שאני יודעת הכל.  אני לא.   אנחנו כמבוגרים מנתחים את הסיטואציות מנקודת מבטינו ומבלי להבין הרבה איך הקטנים חושבים באמת.  והספר הזה ושכמותו מאירים לי בכל פעם מחדש זוית נוספת של הבנה, תובנה וחוכמה.

נוסף על כך, בצידו האחורי של הספר כתוב שהספר …מציע אפשרויות מגוונות לפירוש הקשר (עם הילד)…להבנתו ולתגובה אליו.   לא מצויינת המילה פיתרון.

אין כוונת המחברת שנלמד את הספר בע"פ ונגיב לפי הוראות התפעול שלה, אלא באמת לכוון את הקשב של המבוגרים לצרכים של הילד.

אני זוכרת מלימודיי באוניברסיטה בקורסים העוסקים בספרות ילדים, המרצה תמיד הדגישה שספרים טובים באמת-  לא נותנים "פיתרון".  אלא קודם כל הבנה לילד ולסיטואציה הספציפית  ודרכים שונות להתמודדות.  כמו שיש ילדים שונים.

לפניכם חלק מראשי הפרקים בספר: יחסי אחים, טראומה, גירושים, הקשר עם סבא וסבתא, תאומים, זמנים מודרניים, גבולות, פרידות, פחדים, השכבה ושינה, חינוך לניקיון ועוד הרבה נושאים שידברו על ליבכם.

קריאה טובה שתהיה לכם והרבה סבלנות והבנה.

תערוכת בייבילנד – מבט אחר

אתמול בשעות אחה"צ ביקרתי בתערוכה. זו הייתה טעות מצידי לחשוב שאוכל להנות בתערוכה כזו ועוד לגרום לילד שלי הנאה ממה שכביכול המקום מציע (ג'ימבורי, הצגה, אטרקציות…).

ההמולה, הצפיפות, הרעש, הדוחק, השיווק האגרסיבי. הבלבול ממה שרואים ושומעים לא יכולים להנפיק הנאה ורצון להישאר במקום. צר לי חברותיי. 

מה המטרה בללכת למקום כזה?  אני גם אמא וגם בהריון.  מה המקום יכול לתרום לי?  חוץ ממטרה אחת – לבזבז.  האם לא ידעתי על קיומה של איזו חברה שקיימת שם? חברה למוצרי תינוקות, ביגוד ילדים, הנעלה, משחקים, ספרים…

האם לא הייתי נחשפת לכל המותגים במקום רגוע ושקט, כמו חנות ולוא דווקא בקניון או בתערוכה?

כל אלו שאמרו שיש הנחות "ענק".   נו…מה עם עלות חנייה, כניסה ובזבוזים נוספים מעבר לטיטולים שהיו בהנחה ולכל מה שכן תכננתם לקנות בהנחה.  לא בזבזתם פי כמה וכמה ממה שבכלל חשבתם? העיקר ההנחות.  תרשו לי לגחך, טוב.

נכון שראיתי כמה ג'ימבורים ופעילות לילדים. אבל חברותיי, איזה צפיפות, רעש, פשוט בלתי נסבל. לא נפלתי מהכסא.  נכון שהילדים נראו מחוייכים לפעמים, אבל גם הרבה בכי ותסכול שלהם.

בתור אשה עובדת לא יכולתי לבחור להגיע בבוקר אלא רק אחה"צ וכך רבים כמוני. בבוקר אולי רגוע יותר, כנראה.

ברחתי אחרי שעה וגם זה היה יותר מדי.  וכמובן שהייתי חייבת לצאת "רק דרך הסופרפארם" הזמני שהוקם…  איכס.

לא אוהבת . צר לי.

השמנת ילדים

בשבועות האחרונים ובעצם מהחופשה של יהונתן מהגן מאמצע אוגוסט אני מתמודדת עם ילד שכל יום האכילה שלו היא חידה. נכון שסדר היום והשגרה הופרו מאוגוסט ונכנסנו לתוך החגים והחופשות המרובות..ובכל זאת אני מבחינתי ארגנתי לו סדר יום וארוחות קבועות ובישלתי כמובן ולא סתם אוכל מוכן ותעשייתי.

אין לי מושג מאיפה להתחיל להבין את הבעיה ואם בכלל קיימת בעיה.  הוא בן שנתיים וארבעה חודשים וקשה לו לשבת הרבה במקום אחד. וכדי שיאכל אני יושבת לידו כשהוא משחק, מביאה את האוכל לפה שלו…אחרת הוא לא אוכל. מה לא עשיתי ואיזה תרגילים ושיטות ועדיין האכלה שלו קשה לי וגם פיזית, אני כבר חודש תשיעי ומרגישה שלא הקניתי לו הרגלי אכילה טובים.   הוא לא מסוגל לשבת יותר משתי דקות בכסא שלו (מדי כמה ימים יש כמה רגעי נחת מעבר לזה  – אין).   עם טלויזיה, בלי טלויזיה, עם לצייר, עם סיפור…כל יום אני צריכה לפענח איך כדאי להאכיל אותו וכמובן שלא בכוח.

הרופאה אומרת לשים על השולחן את האוכל ולומר פעם אחת שיש אוכל.  לא יגש – בסדר, שיהיה רעב כמה שעות ואז יהיה רעב ויבוא.  ככה כמה ימים וזה עובד. עוד אמרה שאם יבקש חלב מבקבוק – לתת לו כי זה אוכל.   כל פעם שיבקש חלב לתת לו?  באמת?  ילד מעל גיל שנתיים שכל היום ישתה חלב.   הבן שלי מוכן אולי לסידור הזה, אני לא!

לא עשיתי את מה שאמרה בדיוק.  בגלל זה נכשלתי?  לא יודעת.  הייאוש גובר כשאני מביטה עליו כשהוא באמבטיה. כזה רזה לעומת מה שהיה.  ונכון שזה הגיל שהם פחות אוכלים ומוציאים יותר אנרגיה  ….

וגם קצת הרגלתי אותו למתוק. נכון.  אבל לא במקום האוכל. זה לא שהארוחות שלו ממתקים ..שלא תבינו לא נכון.   מדי פעם חטיף צ'יפס, קוביית שוקולד, מיץ ממותק לפעמים.  אבל שוב , לא במקום אוכל או ארוחה מסודרת.

האם זה פוגע?  לא לחשוף את הילד למתוק?  רק מאכלי חיטה מלאה ומוצרי טבע?  ביחייאת?  אתם נותנים רק אורגני לילדים שלכם?

בקיצור, אחרי הנ"ל, קראתי היום על השמנת ילדים ושמדינת ישראל במקום ה – 11. 

אז להגיד תודה שלילד אין תיאבון ושהוא רזה?