Archive for נובמבר, 2009

על אתר "דרך המילים": מרכז נעמה למידע חברתי

נובמבר 9, 2009

אתר "דרך המילים":מרכז נעמה למידע חברתי הוא מרכז מידע על הורות ומשפחה ותוכלו למצוא בו עניין רב. האתר פועל בתחום הפצת המידע והידע בארגונים חינוכיים, גני ילדים ומעונות ועוד. (לקוח מהאתר)

 מייסדת האתר היא אורלי נעמה אלקריב, חברתי היקרה מפז.  סיימנו יחד תואר שני (MA)בלימודי מידע מטעם אוניברסיטת בר-אילן . היא מייסדת ומנכ"לית האתר. התמחתה בספרות ילדים, ביבליותרפיה, תחום חיות ואובדן ושכול במשפחה.

כנסו לאתר דרך המילים ותתרשמו.  כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לא פעם להכוונה כהורים לילדים, כמחנכים וכמכוונים את הקטנים בחייהם.  האתר יהיה לעזר רב.

                                                                                                                              שלכם

                                                                                                                                          מיכל

מודעות פרסומת

ייסורי אמא

נובמבר 9, 2009

שלום לכם,

 אחרי זמן רב שלא כתבתי, אני חוזרת ומקווה למצוא את הזמן והעניין להיות כאן ולכתוב לכם את כל מה שיש לי לומר.

קראתי לפוסט הראשון של אחרי תקופת בצורת הכתיבה  "ייסורי אמא". כל אחת ואחת מכן שהיא אמא כבר מבינה אותי. זה גם הנושא שדחף אותי לשוב ולכתוב ובכך ליצור קשר אתכן, האמהות (וגם כמובן האבות) כדי לשוחח על הנושא ולראות איך אתן חיות את חייכן עם ילדים, להתייעץ, לראות איך אפשר לשפר את המצב, לשמוע מה אתן אומרות לעצמכן על הייסורים הללו.  האם אפשר להדחיק אותם?  מה אני יכולה לומר לעצמי כדי לא להיות ביקורתית מדי ולהבין שזהו המצב ואולי אף לקבל אותו בהבנה?!

אני אזכיר לכן ששמי מיכל, אמא כמעט שנה וחצי ליהונתן בכורי. נשואה ליהודה.  שנינו עובדים משרה מלאה.   ואני אף עובדת שתי משמרות ערב וכשחוזרת בשמונה בערב הוא כבר ישן.  אני עובדת קרוב לבית ויום עבודה של 7.5 שעות.  כשאני עובדת ערב יהונתן נמצא עם הסבא והסבתא שמקיפים אותו באהבה גדולה במקומי.

 ובכל זאת…גם לעבוד משרה מלאה וגם לנהל את הבית..חברות, בחיי שגיליתי שזה לא פשוט ועל מנוחה ורוגע אין על מה לדבר. לא חשבתי שכך ייראו פני הדברים.   וכל זה לא סותר שאני רוצה עוד ילד אחד (רצוי ילדה).

איך אתן מסתדרות עם יותר ילדים, איך אתן שומרות על בית נקי?  והבית שלי נקי ומצוחצח. מבלי להישמע אובססיבית בענייני ניקיון.  וזה לא שאני שוטפת כל שבוע, אלא כל שבועיים וחצי-שלושה!  (אתם מבינות נכון, אני הפיליפינית בבית, מבחירה). אני רואה בתים של חברות והם מבולגנים ומלוכלכים.  אצלי מסודר וחושבים שאני כל יום מנקה..פשוט כי סדר חשוב לי.  לא רוצה הרים של כביסה ובית מלא אבק. 

גם כשיש לי בוקר פנוי לשעתיים, לפני משמרת ערב, אני כבר לא יודעת את נפשי מה לעשות קודם. לישון (לא אופציה), לעשות קצת הליכה בחדר כושר, להיות בבית ולסדר עוד משהו.. או קצת קניון וקניות. לקרוא?  שזה דבר שאני מאוד אוהבת!  אין לי יכולת להתרכז ולנוח.  מה קורה כאן? מה קורה לי?

 ולסיום הייסורים האלו שלי, לפני שתשקעו לתוך הייסורים שלכן, הכנתי רשימה מסודרת שלהם:

*עובדת משרה מלאה

*עובדת פעמיים בערב ולא מספיקה להגיע לפני שנרדם

*הוא 7-8 שעות בגן ולא רק עד 13:00

*כשמביאה אותו מהגן  רוצה לשבת נטו רק איתו ולהיות איתו מבלי להתעסק בבישולים ועבודות בית

 *אין לי עוזרת בית ואם הייתה בטח לא הייתי מרוצה.

 *כשהוא חולה – מאשימה את עצמי שלא הלבשתי אותו כמו שצריך

*כשהוא מקבל מכה, אולי לא שמרתי עליו כמו שצריך.

*כשאני מתעקשת איתו על גבולות והוא בוכה, עצוב לי וחרא לי…אבל גבולות צריך לשים

*האם אני מחנכת אותו כמו שצריך???

כדאי לי להפסיק,  לשמור עוד לפעם הבאה…………..

                                                                                                              שלכם בייסורי אמא

                                                                                                                           מיכל

  יהונתן


%d בלוגרים אהבו את זה: