יהונתן בפעוטון ואני בעבודה: אמהות וקריירה

מה אומר לכם קוראיי הנאמנים…לא הייתי פה שבעה חודשים.   אחרי סדרת פוסטים בנוגע להריון, אני מספרת לכם שילדתי באחד ביוני 2008 את יהונתן שלי.  שבעה חודשים הייתי איתו בבית והיה נהדר וקשה.  ילד ראשון והיציאה הראשונה לעבודה.  קשה לי.   אני כותבת את הפוסט בעבודה וכל כך מתגעגעת אליו.  יומיים בשבוע לא אראה אותו כל היום.  בבוקר הוא בפעוטון ובצהריים אני הולכת לעבוד עד הערב.  מקוה שיחכה לנשיקת לילה טוב ממני.

 אני חייבת לצאת לעבודה.  זה חשוב.  כלכלית וגם לנשמה.  לו הייתי יכולה לעבוד כל יום רק 4-5 שעות היה טוב יותר.   אבל לא אוכל להרשות זאת לעצמי.  ההתנתקות ממנו קשה לי ודמעה זולגת מעיניי בבוקר כשהוא עדיין ישן ואני רצה לעבוד מוקדם מאוד כדי להוציא אותו כמה שיותר מהר מהפעוטון. שלא יהיה "זרוק" שם 9 שעות אלא כמה שפחות.  מה אתם אומרים על זה?   אני מזמינה אתכם להגיב, להשמיע את דעותיכם וכמובן עידוד ותמיכה האחת לשניה וגם האחד לשני!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: