חינוך חינם מגיל 3 – מוקד מידע של משרד החינוך

כולכם בודאי תוהים מה יהיה בשנה הבאה והאם החוק המדובר באמת ייושם.

ובכן, ראיתי פרסום של אוח – משרד החינוך/אגף פניות ותלונות הציבור שנותן מענה לשאלה הזו. התקשרתי למוקד המידע ולמספר שהם פרסמו

 1-800-250-025 (שפועל בין השעות 8:00-18:00 א-ה).

בשיחה הבנתי שלא נצטרך לשלם לעירייה את הסכום אותו אנו משלמים. למעט כמובן דמי ועד, חוגים ולצהרון. כך נכון להיום. לגבי גנים פרטיים נמסר לי – שעליהם לפנות למשרד המשפטים כדי להפוך לתאגיד ואז יוכלו לפנות למשרד החינוך ולקבל סבסוד על כל ילד.

אישית, קשה להאמין כמה גנים פרטיים ייכנסו לתהליך הזה.

גם זה משהו בשביל התחלה.

נחייה ונראה!

ספרים לילדים בנושא אלימות

בתקופה בה האלימות פושטת בכל מקום אפשרי והעתיד נראה די מפחיד , חובה עלינו כהורים להוקיע אלימות מילולית ופיזית מכל סוג שהוא בקרב ילדינו. זה לא נושא שנתון לוויכוח.

אני רואה בקרב ילדים בגיל הרך ביטויים אלימים ואני משתגעת.  לא תמיד הוריהם מעירים להם על כך.  ייתכן והם לא מעודדים אותם לדבר כך ואולי גם לא מתבטאים כך בביתם, אבל גם שתיקה והתעלמות מסגנון דיבור כזה נותנת להם לגיטימציה להמשיך.

בשל כך אספתי מכמה אתרים (כמו תפוז ושפ"י) רשימה של ספרים שעוסקים בנושא ומראים איך מתמודדים עם אלימות בקרב ילדים ואיך מנתבים ילד אלים למקומות בריאים יותר:

"נשיקה או נשיכה"  מאת נורית כהן    /     דני ספרים (נשיכות בגן ילדים)

"גברת דווקא"   מאת עדינה בר-אל      /   מודן

"הילד הכי חזק"  מאת עדינה בר-אל (איתן ילד אלים בכיתה שלומד להתגבר על התפרצויות…התפנית באה בעזרת חיות).

"רק צרות"  מאת עוזי בן כנען        / מסדה

"החיפושית העצבנית"  מאת אריק קארל  /מודן

"היום הרע של טובה"  מאת אלונה פרנקל / מודן  (הילדה קמה על צד שמאל והרגישה שהיא רעה…)

"הסוד של חומי"  מאת אלי כדורי      (הכלב חומי נתקף בדרכו לגן ע"י כלב אחר שאיים עליו שלא יספר)

"ברוגז אף פעם"  מאת אלי כדורי  (שירי הפעלה בנושאי אלימות)

"כועסים מה עושים" מאת שולה מודן  (קובץ שירים של מבחר יוצרים שכותבים על איך לנתב תוקפנות)

"מיקי תפסיקי"  מאת נירה הראל/  עם עובד

"משגעת פילים"  מאת  אורי אורלב/  כתר

"המלך דוגי"  מאת מרים רות  /פועלים

"פשוט – בלי אלימות"  מאת דליה קורח-שגב

מתוך אתר  schooly2.co.il

ולסיום נקנח בשיר:

 כשמישהו מעליב/יהודה אטלס
כשמישהו מעליב אותי
או עושה לי משהו רע
תמיד אני רוצה
לתקוע לו בחזרה:
להגיד עליו משהו חכם ואיום

שיגמור אותו תכף על המקום.

 

אבל דווקא אז, כשאני מתחמם,
המילים בורחות לי ואני מגמגם
ורק אחרי שהכל כבר עובר
פתאום אני יודע מה הייתי אומר.

 

חוק חינוך חינם – עדכון – הממשלה אישרה קיצוץ רוחבי

בהמשך לפוסט מאתמול לגבי "חוק חינוך חינם לבני שלוש ומעלה", הממשלה אישרה קיצוץ רוחבי בין משרדי הממשלה.

רה"מ נתניהו התייחס גם לסבסוד של הצהרונים ולפיו שני הורים עובדים יקבלו הנחה נוספת ללא קשר לגובה הכנסתם.

בתיאוריה אני שמחה כיון שאני "עומדת" בקריטריונים, ומה בפועל?  נחכה ונראה מה יקרה בספטמבר.

חוק חינוך חינם לבני שלוש ומעלה – מחזיקים אצבעות!

היום אמורה להתקיים הצבעה בממשלה לגבי חוק חינוך חינם לבני שלוש ומעלה.  ת'כלס קיים חוק כזה אלא שמעולם לא אכפו אותו (נפלא!).

את החוק רוצה רה"מ נתניהו להפעיל כבר משנה הבאה, ספטמבר 2012 (אמן כן יהי רצון!). 

זה אומר שלא נשלם לעירייה את ה – 773 ש"ח שמשלמים, ובנוסף גם יסבסדו את הצהרונים בעוד כמה מאות שקלים.  קראתי באחד האתרים שהחיסכון מסתכם בכ 1400 פלוס/מינוס.    

הלוואי עלינו ועל אנשים קשיי יום באמת שחוק זה יכנס לתוקפו.

מאחלת לכולנו שהבשורה תבוא עוד היום!

מילה של אמא – חוגג ארבע שנים

תגידו מילה טובה ל"מילה של אמא"!  

הבלוג חוגג החודש 4 שנים, וזה מזכיר לי שהתחלתי לכתוב כאן במהלך ההריון עם יהונתן שיחגוג הוא ארבע שנים בעוד מספר חודשים.

הבלוג היה שייך לבלוגלי והועברתי  לוורדפרס לפני כשנה בערך.  בתחילה קראתי לו "המידע-לי של מיכלי" ולא ממש ידעתי לאיזה תחום הוא יילך ומה אכתוב.

עם "התפתחותי" כאמא הכיוון כבר היה ברור ושמו הקליט והמוצלח (כך אומרים) "מילה של אמא"  ניתן לו כשהמוזה נחתה עלי ביום בהיר אחד.

התודה להכרת המושג "בלוג" ואיך משתמשים בו מגיעה למרצה שלי יגאל חמיש, בלוגר ותיק בעצמו שמסביר על ערך השיתוף ברשת ועוד.

מתוך אתר rotter.net

יפה ירקוני, עצוב לי. פשוט עצוב

 היום נפטרה יפה ירקוני.  אין לי מילים לתאר את עוצמת הרגשות שיש לי כלפי אנשי תרבות שגדלתי עליהם והולכים לעולמם.

אני  מרגישה שכל אלו שזכורים לי מימי התום שלי עוזבים אותי ומשאירים חלל גדול. היום זו יפה ירקוני.   איך אפשר לשכוח את התקליטים שלה בארון בסלון הוריי. את שיריה עגלה עם סוסה ופו פו פו פו (אני אוהב לשרוק).   שירים שאני שרה לילדיי היום.

כואב לי, עצוב.

יהי זכרה ברוך

 

בחירת גן ילדים – מדריך להורים

היום פורסמה כתבה ב YNET על איך בוחרים גן לילד.   כל התורה בכתבה הזו. אני מצרפת לכם אותה כיוון שבעבר התייחסתי לנושא בפוסטים "זהירות : גני ילדים פרטיים" והמשך הכתבה הזו כאן.

עכשיו מתחילה ההרשמה לגנים וכדאי ללמוד את הנושא היטב.    אתם שולחים את היקר לכם לשם ושווה שתבדקו לאן בדיוק!

גני עירייה – אין "אופק" לילדים

לאחרונה התרבו ההורים (בעיקר האמהות) שכותבות ברשת האלקטרונית על התוכנית החדשה "אופק" שהוכנסה לגני הילדים.

כולן בלי יוצא מן הכלל מספרות על סדר יום דומה לשלי, שעליו יש לנו השגות וביקורת.  

עיקרו: הרגלי תזונה לא טובים שפוגעים בילדים. זמנה המאוחר של ארוחת הצהריים (אחרי שתיים) המשפיע ללא ספק על תחושת הרעב שלהם/ מצב העירנות /הרוגע /רמת הקשב ועוד.

בשל השינוי בזמני גן העירייה – עד שתיים והצהרון שתיים-חמש חלו שינויים שפוגעים בילדים ולא מיטיבים עמם.  נכון, התווספה עוד חצי שעה לצהרון וזה עוזר להורים עובדים. זה היתרון היחידי.

בשל איחור בארוחת הצהריים יש שינויים בזמני ארוחת הבוקר וזה משתנה מגן לגן. יש כאלו שאוכלים בתשע ויש כאלו בעשר.  בגן של בני לפני היציאה לחצר הם מקבלים פרות שאנחנו שמים בבוקר בקערה.  לפעמים אני יודעת שהם מקבלים פתי-בר.

הבעיה: יש ילדים שאוכלים בבוקר לפני הגן ויש כאלו שלא.  יש ילדים שצריכים שיישבו איתם כשהם אוכלים ויש הורים שלפני העבודה אין להם זמן. יש ילדים שבבוקר אוכלים טוב ובארוחת "עשר" לא אוכלים טוב ועד שתיים רעבים. 

יש לציין שבצהרון של בני יש אוכל בשפע. הוא אוכל טוב את הצהריים (נאמר לי שאפילו טוב מאוד וזה מעיד על כך שהיה רעב). ובארבע סיבוב נוסף של אוכל פרי'/כריך.

כל זה לא מחפה על מה שקורה בבוקר. כשאני אוספת אותו בארבע הילד רעב ואני רודפת אחריו עם אוכל תוך כדי משחק עם חבריו.  הוא לא רוצה לפספס אף רגע של משחק וכשאני מכניסה לפיו כריך הוא פשוט נראה מורעב.

מאחר שהוא בן שלוש וחצי ולא ישן צהריים בגן, החיים אחה"צ "קצרים מאוד", שעה בגינה עם חברים ואח"כ מקלחת ואוכל – בקושי ולפעמים הארוחה מתפספסת בגלל עייפות.  שלא לדבר על זמן "הורות" /איכות.

התסכול גדול כיוון שתכלס אין לי מושג מה הוא אוכל בגן וכמה.  לפעמים קופסת האוכל חוזרת כמות שהיא….ומה אני יכולה לעשות….  נכון שהוא כבר "גדול" ויודע לאכול לבד…נכון…אבל בפועל אין מי שיפקח !   

מסמך מעניין שמצאתי ברשת הוא חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנוגע להיבט התזונתי של הילדים.  על פניו דף ההנחיות נראה "מבין עניין".    

ומה בפועל??   הרגלי תזונה לא טובים שמשפיעים על הילדים.   לדעתי צריך לפעול בעניין ארוחת הצהריים. זמנה המאוחר הוא שורש הבעיה.

לוין קיפניס – אוצר בלום

מתוך אתר 2all.co.il

לוין קיפניס (1890-1990). 80 שנה של יצירה וכתיבה, חינוך והוראה (מתוך מאה שנות חייו). קיבל הרבה פרסים בחייו וכן היה חתן פרס ישראל לספרות בשנת 1978

כשהתחלתי לקרוא על לוין קיפניס ויצירתו הענפה, התביישתי שבביתי נמצאים מעט מספריו (באופן יחסי…) וכמובן שיש בכוונתי לקנות עוד רבים מהם לילדיי ולי.  ועכשיו בהתקרב חג החנוכה, לא זכרתי שרבים משירי חנוכה הם מפרי עטו: נר לי, סביבון סוב סוב סוב, שימו שמן, חנוכה חנוכה. 

קיפניס,כמו רבים מבני דורו החלו בכתיבת ספרים בגלל חוסר בתכנים חינוכיים לילדים. הוא כתב בסגנון קליל ושמח. בספריו הוא מדבר על עזרה הדדית (אליעזר והגזר), חברות, התנדבות (נרקיס מלך הביצה), ספרים נוספים: המטרייה הגדולה של אבא, אני הולך לגן, מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת, שישה בשקיק אחד.

הוא הקים ספריות, עסק בהוראה והקים תיאטרון לילדים כבר בשנת 1928.

המקום כאן קטן מלהכיל את כל שכתב.  תוכלו למצוא את זה בחנויות ובאינטרנט (המידע באדיבות ויקיפדיה)

לוין קיפניס – חובה בכל בית

לאה גולדברג – הסופרת והמשוררת הראשונה של יהונתן

מתוך אתר sisma.org.il

לאה גולדברג (1911-1970), משוררת וסופרת לילדים ולמבוגרים. היתה כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970 ופרופסור לספרות משווה באוניברסיטה העברית בירושלים.

הנ"ל בקיצור נמרץ על לאה גולדברג. אין לי כוונה להיהפך לאנציקלופדיה כאן, אך מדי חודש אביא בפניכם סופר או משורר ילדים שתופס מקום נכבד אצלנו בבית ואכתוב עליו מספר מילים ועל יצירתו לילדים.

בתקופה האחרונה אני קוראת ליהונתן כמה מספריה הקלאסיים של לאה גולדברג והוא חוזר ומבקש אותם שוב ושוב וגם זוכר את שמה יפה מאוד. אנו קוראים ביחד את "דירה להשכיר", "איה פלוטו", "המפוזר מכפר אזר" ו"מנפלאות גן החיות".  הקריאה בספרים כל כך קלילה, בהירה וברורה לילדים וגם להורים. התאהבתי מחדש בחריזה שלה. פשוטה ונפלאה. החיות מככבות בסיפורים וזה כמובן מדבר ללב הילדים. על יומולדת לפילה, נזלת לפילה, על איש מצחיק מכפר אזר ועל חיות בבניין שלכל אחת תכונה משלה.

כתיבתה לילדים קצרה וקולעת, עם מוסר השכל לפעמים, באופן ידידותי ולא מכביד.  להורים, לשים לב לחריזה הנהדרת ולקרוא בהתאם והקריאה נהפכת זורמת, כייפית ומובנת לכם ולילד.

(חלק מהמידע נלקח מויקיפדיה, ערך "לאה גולדברג")

איך להביא קוראים לבלוג – ריקי כהן/סלונה

על ריקי כהן שמעתי מיגאל חמיש, מורי בענייני בלוגים. הוא הפנה אותי אליה כשרציתי להרחיב את קהל הקוראים שלי ולפרסם פוסטים.

כך שמחתי כשהסכימה לפרסם את הפוסט שלי בעניין ילדים וקריאה באתר שלה "אמהות אובדות".

ריקי היא אחת הבלוגריות הוותיקות וכותבת ללא הרף בנושאים שמעניינים אותי. הפעם היא כתבה, באתר סלונה שבו היא עורכת את אחת הקהילות, על איך להביא קוראים לבלוג.

מייד הכותרת צדה את עיני. כל מה שכתבה הינו נכון. אנחנו יכולים לכתוב פוסטים בעלי ערך אך עדיין לא יקראו אותם. עלינו מוטלת העבודה לתור ברשת ולשווק את זה. לכל בלוגר מתחיל וותיק שווה לקרוא את מה שכתבה כאן.

ואם שמה של ריקי כהן מוכר לכם…זה מעכשיו גם בגלל ה"עימות" שלה מהיממה האחרונה עם בר רפאלי.

וכן, אתם יכולים להגיב גם כאן.

תמונת יומולדת עלמה

עלמה בת שנה! יומולדת שמח לבובה שלי

 

מאחלים יהונתן אבא ואמא וכל המשפחה לבובה שלנו, שתגדל ותפרח ותהיה מדהימה, חכמה ומקסימה!

ספרי ילדים בנושא אחים/קנאת אחים

"הכי אחים": שירים ושורות על אחים   (מקסים)/    מאת: שלומי פרי/ לגיל הרך

"התינוק הזה"/ מאת אמנדה בנג'מין (איורים דניאלה בייגל)   -על ילדה בכורה ואח קטן  /לגילאי 3 ומעלה. ספר שלא עושה הנחה לרגשות השליליים שיש לילד הבכור עם הולדת אח תינוק. הרגשות האלו באים לידי ביטוי עד שמגיעה תפנית שמרככת את האוירה.

"מינטי וטינק" /כתבה ואיירה אמה ציצ'סטר קלרק.  מאנגלית: אסף ברקת 2009 הוצאת מודן/לבני 3+/על ילדה בכורה ואח שנולד.

"אולי כן, אולי לא, אולי אולי"/מאת סוזן פטרון (סופרת ילדים וספרנית בכירה!)  מאנגלית :מאירה פירון/לגילאי 6-10/על ילדת סנדויץ.

"אחותי הגדולה מכולם"/מאת עוזי בן כנען ואיורים מיקי בן כנען/הוצאת כתר 1989/לבני 9+. בסיפור התייחסות חשובה לרגש "הכעס" שבא לידי ביטוי.

"ספר הפילפילים" /מאת אלונה פרנקל. סיפור מקסים על אח פילפיל שנולדה לו אחות וכל תשומת הלב עברה אליה.

"ברלה ברלה אח גדול"/מאת פנינה קז/כתר.  לברלה החילזון נולדה אחות קטנה.   לגיל הרך

"לאורן נולד אח והוא לא שמח"/מאת רינה בן-שחר/מסדה 1987

"אני אתה, אתה אני/מאת עינת עמלה/1986

"אחותי הקטנה רק בוכה וישנה"/מאת סמדר שיר/דביר 1989

"כשאמא הייתה קטנה"/מאת חגית בנזימן/דביר   "למה נותנים רק לו?

"צרות"/מאת נירה הראל/1980  "אח גדול, אח קטן"

הילדים שלי, יהונתן ועלמה

טרנד אמהי: אני נשארת בבית עם הילד עד גיל מאה!

לאחרונה אני מוצאת יותר ויותר כתבות על אמהות ומפי אמהות שמעבירות ביקורת על אמהות עובדות.  פשוטו כמשמעו. ביקורת על אמהות שיוצאות לעבודה כשהילדים בגיל הרך, בגיל מספר חודשים או שנים ו"מעיזות" לעבוד עד ארבע או חמש ו"שנהנות" לחזור כש"העבודה" עם הילדים אחרי הצהריים מאחוריהן.

הן כמובן משבחות את עצמן על כך שבחרו להישאר בבית ולהיות עם הילדים כיוון שזה נחוץ מאוד בעידן של היום וחלילה לא משאירות אותם בצהרון ובגיל קטן יותר נשארות איתם עד גיל שנה/שנתייים בבית. כל כולן עבור הילדים וצרכיהם.

בא לי להקיא.  כמה צביעות ויהירות. לא מוכנה לשתוק יותר.

כמובן שאני בהחלט חושבת שזה נכון להיות יותר עם התינוק בבית ונכון יותר להוציא את הילדים בצהריים הבייתה שיהיו בבית עם אמא וכמה שיותר…ושיאכלו אוכל ביתי עם ההורים ליד השולחן וכו' וכו'…

בשביל זה חבורת אמהות פלצניות וצבועות צריך כסף.  שמעתן?  כסף והרבה!   

אני אמא עובדת במשרה מלאה.  אני חייבת לעבוד ולא יכולה אחרת כדי שלילדים שלי יהיה אוכל בבית ויחיו ברמה מסויימת.  אני לא ממשפחת רוטשילד.  והילדים שלי כן אוכלים אוכל ביתי, כי אני מבשלת בערב אחרי שהם נרדמים. ואני עושה את כל מה שיש בכוחי להיות איתם כל דקה ושנייה וזה אומר שלחופשה רק עם הבעל אני לא יוצאת!

כל מי שנשארת בבית עם הילד אפילו עד גיל שנה – יש לה כסף. 

מבחינת העבודה שלי יכולתי לקחת שנה. כלכלית לא יכולתי.   בשבעת החודשים שנשארתי בבית – הזדקקנו לכסף שהיה בצד, בחיסכון.  שאף אחת לא תספר סיפורי סבתא.  אני יודעת היטב כמה עולה להחזיק בית עם משכנתא, מכוניות כי צריך, ילד בגן עירייה או פרטי וכסף לשוטף. 

מה לעשות כדי להיות בבית כמה שנים עם הילדים?  למכור אוטו? למכור בית 4 חדרים בת"א ולקנות 2 חדרים בלוד, לקבץ נדבות….אבל להגיד בשחצנות שנשארתי עם הילדים בבית !  אההה רגע… ואולי להתפטר גם מהעבודה הקבועה והנהדרת שלי כדי לבלות "שנים" עם הילדים בבית?!

אמהות צבועות בעלות ממון ופינוקים.  לכמוכן, למרות שאתן בבית עם הילדים,  לא ייצאו ילדים מחונכים וטובים.

ילדים מקסימים, מחונכים, טובי לב, חכמים, שילמדו להעריך עבודה קשה ויידעו בעצמם להיות כאלו, שיעריכו את הוריהם על מה שנתנו להם – יהיו רק לי.